<h1>הרוקח סימן שנ"ו</h1>
<h2>דף קג.</h2>
הי לך סדר הבדלה. בורא פרי הגפן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ואחר כך בורא עצי בשמים. בפרק ע"פ רב הונא בר' יהודה איקלע לדבי רבא אייתי לקמיה מאור ובשמים בריך רבא אבשמים ברישא והדר בריך אמאור, תחלה מברכין על הבשמים לנחם הנפש וינפש ווי אבדה נפש. ובפ' כיצד מברכין (דף מ"ג) אמר רב זוטרא אמר רב מניין שמברכין על הריח שנא' כל הנשמה תהלל בגימטריא נשמה הנ"הנית, ואחר כך מברך על הנר כשיאות לאורו נר אלהים נשמת אדם, ואחר כך מברך המבדיל בין קדש לחול. ואם אין יין בעיר מבדיל על השכר כמו אמימר דאייתו ליה שיכרא אמר חמר מדינה הוא אבדיל וטעים מידי, ואם אין יין ושכר מבדיל על הפת ולא על המים. בברכות בפרק ואלו דברים (דף נ"ב) בית הלל אומר בשמים ואחר כך מאור. וקיימא לן דאומר בורא מאורי האש כי הרבה מאורות באש. יום טוב שחל להיות במוצאי שבת אין לברך בורא עצי בשמים כי יש לו שתי נפשות ביום טוב. ואם תאמר למה אינו מברך על הבשמים במוצאי יום טוב, לפי שכתוב שבת וינפש ע"כ צריך לברך במוצאי שבת על הבשמים לנחם הנפש. וכן רמז בהפטרה דרשו ה' בהמצאו וכו' יעלה הדס וסמיך ליה כל שומר שבת רמז במוצאי שבת יעלה הדס. יום טוב שחל להיות אחר השבת קיימא לן בערבי פסחים כרבא יקנה"ז ואם הוא שביעי ש"פ שאין בו זמן אמר כרב יקנ"ה, ואין מברכין על הדס כי אם רבי' גרשם מצריך הדס ולא כל הגאונים, ומסיים המבדיל בין קדש לקדש. בשילהי פרק הכל שוחטין (דף כ"ו) אין לומר בין קודש חמור לקודש הקל. בשבת בפרק שואל (דף ק"נ) אמר רבי אבא לרב אשי במערבא אמרי המבדיל בין קדש לחול ועבדי' צרכין אמר רב אשי כי הווינן בי רב כהנא אמרינן המבדיל בין קודש לחול וסלתינן סילתי.
ירושלמי בפרק אלו דברים ר' אבהו בשם רבי יוחנן ורבי יוסי ברבי חנינא אין מברכין על הנר ועל הבשמים של מצוה, מאי מצוה אמר רב בר' שמואל נר של חנוכה במוצאי שבת אין מבדילין עליו, בשמים כמו אסא דהושענא בסוכות במוצאי שבת אין מברכין עליהם דאמר רבא של מצות אסור להריח בו. בפרקי דרבי אליעזר בפ' כ"א המתחיל ויגרש ר' מונא אומר כיצד חייב אדם להבדיל בכוס של יין רואה האש אומר בא"י אלהינו מ"ה בורא מאורי האש וכיון שהוא מרחיק ידיו מן האש אומר בא"י אלהינו מ"ה המבדיל בין קדש לחול בין אור לחושך. ואם אין לו יין פושט אצבעותיו לאור האש ומסתכל בצפורניו שהן לבנות מן הגוף ואומר בא"י בורא מאורי האש, ואם היה בדרך פושט ידיו לאור הכוכבים שהן של אש ואומר בורא מאורי האש. בתוספת' מאימתי מברך על הנר משתחשך לא בירך משתחשך מברך כל הלילה לא בירך כל הלילה לא יברך. בפרק אלו דברים (דף נ"א) אין מברכין על הבשמים של עכו"ם או של מתים ולא של ע"ז ולא על הבשמים של בית הכסא ולא על השמן לעבר הזוהמא ולא אם עשויין לגמר בו את הכלים. היה מהלך חוץ לעיר והריח ריח בשמים אם רוב גוים אין מברכין עליו. וכל מילתא דלאו לריחא עבידא לא מברכינן. ובפרק כיצד מברכין (דף מ"ג) אין מברכין עצי בשמים אלא על אפרסמון של בית ר' ועל אפרסמון של קיסר ועל ההדס שבכל מקום. האי כשרתא הוא קושט מברכין עצי בשמים, וכן על חילפי דימא וכן על פימלק וכן על סיגלי, וכן על נרקום דגינונייתא אבל על נרקום דדברא בורא עשבי בשמים. ואם אין לו הדס יקח עשבי בשמים שמריחין בטוב ואומר עשבי בשמים. על המוסק אומר בורא מיני בשמים ועל השמן בורא שמן ערב. בפרק ואלו דברים (דף נ"ג) אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, בבראשי' רבה מהכא וירא אלהים את האור ויבדל. ואין מברכין לא על הנר של גוים ולא על של ע"ז ולא על של מתים, ולא על אור שלא שבת מחמת מלאכה עבודה אבל שבת כגון עששית שהיתה דולקת כל היום כולו למוצאי שבת מברכין עליו. גוי שהדליק מישראל או ישראל מגוי מברכין, אבל גוי מגוי אסור משום עמוד ראשון. ולא על הנר העשוי לכבוד.
<h2>דף קד.</h2>
הלכות הבדלה. בפסח בפרק ע"פ אמר רבי אלעזר א"ר אושעיא הפוחת לא יפחות משלש והמוסיף לא יוסיף על שבע. אלו הן שלש המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה בא"י המבדיל בין קודש לחול, ואמרי' בין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין חתימה היא. אלו הן שבע א' המבדיל בין קודש לחול דכתיב ולהבדיל בין הקדש ובין החול. ב' בין אור לחשך דכתיב ולהבדיל בין האור ובין החשך. ג' בין ישראל לעמים דכתיב ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. בין יום השביעי לששת ימי המעשה סדר הבדלה הוא מונה מעין חתימה היא כל השנה. ד' בין הטמא לטהור דכת' להבדיל בין הטמא ובין הטהור. ה' בין מים העליונים למים התחתונים דכתיב ויבדל אלהים בין המים אשר מתחת לרקיע. ו' בין לוים וישראלים דכתיב בעת ההיא הבדיל ה'. ז' בין כהנים ללוים דכתיב ובני עמרם אהרן ומשה ויבדל וגו', וחותם המבדיל בין קודש לחול. ואלו ימים שמבדילין בהם, ממוצאי שבת ליום טוב וממוצאי יום טוב לחול המועד ובמוצאי יום הכפורים ובמוצאי ימים טובים. אבל לא ממוצאי יום טוב לשבת, אבל יום טוב שחל להיות אחר השבת אומר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך בא"י המבדיל בין קדש לקודש.
<h2>דף קה.</h2>
בשבועות בפרק ידיעות הטומאה (דף י"ח) א"ר חייא ברבי אבא א"ר יוחנן כל המבדיל על היין במוצאי שבתות הוויין ליה בנים זכרים דכתיב ולהבדיל בין הקודש ובין החול וסמיך ליה אשה כי תזריע וילדה זכר, ר' יהושע אמר הוויין ליה בנים ראוין להורות דכתיב ולהבדיל ולהורות. בפרק ע"פ (דף קי"ג) אמר רבי יוחנן שלשה מנוחלי העולם הבא המבדיל על היין במוצאי שבת דמשייר מקידושתא לאבדלתא. וקיי"ל בשבת פרק שואל (דף ק"ן) המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס. ובע"פ אסור לטעום כלום קודם שיבדיל. ואם היה אוכל בשבת עד חשיכה גומר ואוכל ולא פסיק באכילה, אבל אם יושב ושותה שכר או יין פוסק משתייתו ומבדיל אבל לא יתחיל לא לאכול ולא לשתות, אבל מים שותה ואין בכך כלום דרבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא. תנא משמיה דר' עקיבא כל הטועם כלום קודם שיבדיל מיתתו באסכרא.
<h2>דף קו.</h2>
והלכתא טעם מבדיל. מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך עד יום ד' יום א' ויום ב' ויום ג' אעפ"י שאכל. א"ר יעקב בר אידי אבל לא על האור דקיימא לן בפרק מקום שנהגו דאין מברכין על האור כי אם במוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים משום דהוה אסור להשתמש לאורך כל היום אבל ביום טוב דשרי לאישתמושי לא. מיהו יום הכפורים משונה דאלו במוצאי שבת מברכין על האור היוצא מן העצים ומן האבנים ובמוצאי יום הכפורים אין מבדילין אלא על האור ששבת.
